בערב כ”ג בסיוון ה'תשפ"ג התכנסו 4 FREE THINKERS בהובלת נועם פש ב”הולצר ספרים” יפו 91 בירושלים לקרוא את האיגרת הראשונה אל הקורינתים. גור דמעי הופקד על קריאת הטקסט ולקח את המושכות על הקריאה התיאולוגית של פאולוס. כאן מובא החלק הראשון של תכתיב הערב.

פרק ד’: פתיחה ואימננטיזציה

גור דמעי: 1 כִּמְשָׁרֲתֵי הַמָּשִׁיחַ וְסֹכְנֵי רָזֵי אֵל כֵּן יַחֲשָׁב־אִישׁ אֹתָנוּ׃ 2 וְלָזֶה עוֹד יְבֻקַּשׁ מִן־הַסֹּכְנִים לְהִמָּצֵא נֶאֱמָן׃ 3 וַאֲנִי נְקַלָּה הִיא בְּעֵינַי שֶׁאַתֶּם דָּנִים אֹתִי אוֹ־יוֹם דִּין שֶׁל־בְּנֵי אָדָם גַּם־אֲנִי לֹא אָדִין נַפְשִׁי׃ 4 כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בְּנַפְשִׁי מְאוּמָה רָע וּבְכָל־זֹאת לֹא אֶצְדָּק כִּי הָאָדוֹן הוּא הַדָּן אֹתִי׃ 5 עַל־כֵּן אַל־תִּשְׁפְּטוּ דָבָר לִפְנֵי עִתּוֹ עַד כִּי־יָבוֹא הָאָדוֹן וְהוּא יוֹצִיא לָאוֹר אֶת־תַּעֲלֻמוֹת הַחשֶׁךְ וִיגַלֶּה אֶת־מְזִמּוֹת הַלְּבָבוֹת וְאָז תִּהְיֶה תְהִלָּה לְכָל־אִישׁ מֵאֵת הָאֱלֹהִים׃

נועם פש: אוקיי, טוב, אז כן, אנחנו מופקדים על הסודות של אלהים, יש לנו משימה, יש לנו תפקיד בחיים ובעולם, ואנחנו נישפט על ידי הקדוש ברוך הוא, שמכיר את מחשבות הלבבות שלנו. תמשיך.

ג"ד: 6 וְאֶת־זֹאת אַחַי הֲסִבֹּתִי עַל־עַצְמִי וְעַל־אַפּוֹלוֹס בַּעֲבוּרְכֶם לְמַעַן תִּלְמְדוּ בָנוּ שֶׁלּא־יִתְגַדֵּל אִישׁ עַל־מַה־שֶּׁכָּתוּב פֶּן־תִּתְגָּאוּ אִישׁ בְּשֵׁם אִישׁ לְנֶגֶד רֵעֵהוּ׃ 7 כִּי מִי הִפְלִיא אוֹתְךָ וּמֶה בְיָדְךָ וְלֹא נִתַּן לָךְ וְאִם־נִתַּן לְְךָ לָמָּה תִתְהַלֵּל כְּמִי שֶׁלּא נִתַּן לוֹ׃ 8 הֵן כְּבָר שְׂבַַעְתֶּם כְּבָר עֲשַׁרְתֶּם וּבִלְעָדֵינוּ מְלַכְתֶּם וְלוּ מְלַכְתֶּם לְמַעַן נִמְלֹךְ אִתְּכֶם גַּם־אֲנָחְנוּ׃ 9 כִּי אֹמֵר אֲנִי שֶׁהָאֱלֹהִים הִצִּיג אֹתָנוּ הַשְּׁלִיחִים שִׁפְלֵי הַשְּׁפָלִים כִּבְנֵי־תְמוּתָה כִּי הָיִינוּ לְרַאֲוָה לָעוֹלָם גַּם־לַמַּלְאָכִים גַּם־לִבְנֵי אָדָם׃ 10 אֲנַחְנוּ סְכָלִים לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ וְאַתֶּם חֲכָמִים בַּמָּשִׁיחַ אֲנַחְנוּ חַלָּשִׁים וְאַתֶּם גִּבּוֹרִים אַתֶּם נִכְבָּדִים וַאֲנַחְנוּ נִקְלִים׃ 11 וְעַד־הַשָּׁעָה הַזֹּאת הִנְנוּ רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים וַעֲרֻמִּים וּמֻכִּים בְּאֶגְרֹף וְאֵין מָנוֹחַ לָנוּ׃ 12 וִיגֵעִים אֲנַחְנוּ בַּעֲמַל יָדֵינוּ מְקַלְּלִים אוֹתָנוּ וּנְבָרֵךְ מְחָרְפִים אֹתָנוּ וְנִסְבֹּל׃ 13 גִּדְּפוּ אֹתָנוּ וְנִתְחַנָּן וַנְּהִי כְּגֶלֲלֵי הָעוֹלָם וְלִסְחִי לְכֻלָּם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃

נ“פ: אוקיי אוקיי אוקיי אוקיי אוקיי,,, אז הוא אומר לא להתגאות ולא להשוויץ, אנחנו רק מושא של פעולה שנעשית עלינו, אנחנו כלי של אלהים. אנחנו כמאמר דויד המלך: ואני תולעת ולא איש, חרפת אדם בזוי עם. אוקיי אז בואו נמשיך--

ג"ד: רגע רגע.... אוקיי, אז אני חושב שמה שפאולוס אומר.... ש.. אין לנו..... אפשר לקרוא כאן בהרמנויטיקה רדיקלית: אין לכם, לאלהים מה לחפש מחוץ לכאן. כי אתם כבר עשירים, אתם כבר מלאים, ואתם מלכתם כמו מלכים איפה שאתם, איפה שאתם נמצאים כפי שהייתם. בנוסף, בעיניי צריך להסתכל על פאולוס בתור שני דברים: אחרית הימים, והאימננטיזציה שלהם. והם לא נפרדים אחד מהשני ואי אפשר להסתכל עליהם בתור נפרדים.

נ"פ: אפשר לשאול שאלה? אהה, מה הכוונה אימננטיזציה של אחרית הימים?

ג"ד: הכוונה באימננזיט... אימננטיזציה של אחרית הימים זה ש.... שהתכלית של העולם תבוא לידי ביטוי בתוך החיים החיצוניים שלו. שהסיומת תהיה מובנית לתוך כל רגע ורגע.

אורחת: כאילו, לחיות דרך המוות, סו קולד?

ג"ד: אה, כן, אבל לא מוות – תכלית... אחרית.

נ"פ: כן, המילה תכלית בעברית יש לה קטע שאתה יודע, אה, אתה יודע, בי"ג עיקרים אומרים על אלהים שהוא בלי ראשית ובלי תכלית. כלומר, זה גם סוף וגם מטרה.

ג"ד: וגם תכלית היא דבר שמביא משהו לידי המימוש של הכוליות שלו: תכלית, מהמילה "כל." הוא מממש את כל מה שיש בו.

א’: תכל’ס.

נ"פ: אני רוצה להבין את מה שאתה אומר, שהבשורה של פאולוס היא האימננטיות של אחרית הימים, כלומר, שזה לא יהיה רגע מסוים שיבוא ו--. כלומר, שזה לא נקודה על ציר הזמן שאחריה יש אחרית הימים ולפניה זה "לפני", אלא שזה פשוט מצב תודעתי שבו העולם אה, חי מתוך...

ג"ד: כן, הנצרות מבוססת על זה שה-שהקוסמי הופך להיות...

נ”פ: אנושי, תודעתי?

ג"ד: ..מטא-קוסמי. הוא הופך להיות דבר שהוא הפואנטה של עצמו. זאת אומרת, בעצם זה שהוא אפשרות כלשהי.

א’: כאילו, נגיד, זה שולל את המעשיות של הדבר? למשל סתם אני משווה את זה לדוגמא למשיח בדת היהודית ולגאולה, שזה תמיד ציפיה לגאולה, אז שרוב האנשים מאמינים ש-- זה יקרה, שהדברים יקרו והגאולה וכוליי. כאילו שיבוא איש על סוס וכל זה. אבל, אתה מתכוון שבעצם, בנצרות זה יותר מין... להפוך את זה למין נרטיב כזה של לחיות לפי זה ולא באמת שמשהו....

ג"ד: אצל הנוצרים כל הישויות המיתיות היהודיות כמו בית המקדש או השכינה או התורה הן כולן מתועלות בצינור אחד לכיוון אחד שזה – ישוע. וישוע הוא כמו שאת אומרת יותר סיפור מאשר שהוא מציאות מעשית. הוא, הוא מסר, הוא בשורה, הוא מציאות פנימית.

א’: וגם אחרית הימים היא במובן הזה? יותר מציאות שהיא יותר כאילו במוח, בראש, בנפש?

ג"ד: כן.

נ"פ: THE KINGDOM OF HEAVEN IS INSIDE YOU. זה מזכיר לי את מה שאמרת שהיידגר אומר על המוות – המוות הוא לא אינסטנציה מסוימת על ציר הזמן. הוא מציאות שהווה ומתהווה תמיד מבפנים. טוב אוקיי בוא נמשיך:

פרק ה’: פסחא ייקים וניטשה

נ"פ: האמת היא שאין פה גויים אז אני יכול להגיד: אני שונא גויים.

א’: אתה רציני??

נ"פ: לא. חהחהחה

ג"ד: אני באמת שונא גויים.

נ"פ: באמת?

ג"ד: כן.

נ"פ: למה?

ג"ד: ככה. כי יש לי NEFESH YEHUDI.

[פסוקים 1-8]

ג"ד: כן אוקיי אז, קודם כל, כריסטוס, פסחנו הוא קורבן הפסח. בעצם אני חושב שהתזה שלי הערב היא שנעשה לפאולוס אי צדק עצום בארץ בגלל שישראלים קוראים את פאולוס דרך ניטשה. ניטשה סופר פופולרי בארץ שזה נורא ואיום. אנשים פה לגמרי מכירים את הנצרות דרך ניטשה. גם אם תשאל חרדים שלא יסכימו עם ניטשה על כלום הם יגידו לך את אותן talking points של ניטשה על הנצרות: שהיא שונאת בשר ושוללת חיים וקוראת לך לשנוא את עצמך ולהתנזר וכל השיט הזה. וישראלים מכירים את הנצרות דרך ניטשה בגלל כל האינטלקטואלים הייקים וכל השיט הזה.

נ"פ: ולמה זה רע?

ג"ד: כי זה אי צדק עצום, תראה, אנחנו קוראים כאן שישוע הוא בעצם קורבן פסח, הוא נושא בתוכו את הסבל הקולקטיבי של עם ישראל. וגם בעצם הקריאה הלא נכונה של ניטשה בפאולוס היא שהוא חשב שיש דיכוטומיה בין הרוח החדשה לבשר הישן. הוא חושב שבהכרח רוח היא דבר יותר, נגיד, שמימי או סולארי, זאת בניגוד לבשר המציאותי, הקיים והחי. ובעצם זו קריאה מאוד לא נכונה בפאולוס שאומר כאן שאנחנו צריכים להפוך ללחם חדש שהוא דווקא חי יותר, אמיתי יותר ואלהי יותר. ובעצם הלחם הזה הוא הלחם שטמונים בו כל התשוקות שלנו והרגשות שלנו והעצבים שלנו. כי הוא חלק מפסטיבל הפסחא ומיתוק הדינים. הרוח היא חיים של לידה מתמשכת ובלתי נגמרת. היא העונג העצום שבהתחדשות המתמדת.

נ"פ: מעניין אותי, איך מה שאתה אומר סותר את הפרשנות הניטשאנית לפאולוס?

ג"ד: כי ניטשה הוא לא סימפתי לפאולוס. המפעל הספרותי של ניטשה הוא להכחיד את פאולוס, להשמיד את הנצרות ובזה הוא הצליח, לפחות בארץ.

נ"פ: אוקיי אז רגע, ניטשה טוען שפאולוס שונא את העולם וזה לא נכון כי..?

ג"ד: כי אם אנחנו קוראים לעומק את האגרות של פאולוס אנחנו רואים שהוא לא שולל את הגוף, עד כמה שהגוף והעולם דומים. לדוגמא באיגרת אל האפסים הוא כותב: איש מעולם לא שנא את בשרו. הגוף והראש אצל פאולוס הם שני חלקים באותה כוליות שמתחזקת את עצמה ומחיה את עצמה ויודעת את עצמה.

נ"פ: אז ניטשה לא הבין את פאולוס. ואיך כל זה מתקשר לעניין המצות והפסח?

ג"ד: שהדימוי שלו לאלהות וליחסים שבין האנושות לאלהות זה בתור התמצית והעיסה המורכבת של עונג פסח.

א’: כן, עיסה היא באמת מילה מאוד חושנית וחיונית.